‏הצגת רשומות עם תוויות טיולים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות טיולים. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 1 במרץ 2022

בדוק להם בג'----ה!

 מוזיאון לרקו בלימה  הוא  "ביקור הכרחי" לכל תייר בלימה.

הוא מופיע בכל המדריכים וכל מי שנפשו חפצה יוכל להמתיק סוד עם ממליצי טריפ אדוייזר ודומיו, שישמחו לחלוק סודות מזילי ריר...

המוזיאון הפרטי הוא מוזיאון "רפאל לרקו הררה לארכיאולגיה" ונמצא במתחם שהיה בעברו ארמון ברובע המלכותי, כלומר השכונה של השלטון וחביביו, בימים הנפלאים שהיה מלך בארץ.

בשנת 1925 רפאל הנ"ל החל את אוסף העבודות הפרה קולומביאני ע"י רכישת 600 יצירות מגיסו. לא עבר זמן רב ובנו מונה לאחראי על האוסף המתפתח.

הדוד, שהיה מקים המוזיאון הראשון בלימה, עזר ביעוץ ושיכנע את המשפחה לפתוח מוזיאון שיכיל את האוסף. מאז פתיחתו ב1926 (הענינים זזים די מהר כשהכל נשאר במשפחה) צבר המוזיאון אוסף אדיר ויחודי של אלפי עבודות קרמיקה שנעשו בתקופה שמשתרעת על פני יותר מ5000 שנה.

אבל הסוד שנלחש בכל מדריך תיירים לעניני לימה הוא החלק המפורסם ביותר בתצוגה.

בבנין מטופח במתחם נמצאת תצוגת אוסף הכלים האיר----ם המלהיב.

אפשר להתיחס לזה כאל פור---ה פרה קולומביאנית או להתאמץ קצת יותר ולשער השערות מלומדות אם אתה מלומד.

אפשר ליהנות פשוט מהעבודות המופלאות.

הנה סרטון פרזנטציה חביב



 בהשואה מנותקת זו חויה דומה לחויה של יהודי בהיכל הספר כשהוא מבין שהוא יכול לקרוא טקסטים שנכתבו לפני 2000 שנה...

השפה המדוברת מול התצוגה היא בינלאומית  ועל זמנית וברור שהמוצגים חוגגים שמחת חיים מאד בסיסית.

ב1960 (אח... שנות השישים העליזות ההן!) רפאל לרקו הויל כתב ספר על סמך מחקרו בנושא יצוגים סק---ליים באמנות הפרה קולומביאנית שהתבסס על האוסף.

והשאר אטרקציה נהדרת לתיירים.

אז כמו בכל מקום ("תל אביב? לא. תל אביב זה לא ישראל" "ניו יורק זה לא ארהב" וכו') גם בלימה אומרים "לימה זה לא פרו".

במדינה שכלכלתה מתבססת על תעשיית מכרות אדירה עם מתכות חביבות כמו זהב, כסף ונחושת, מרכז העסקים הוא כמובן בבירה העתיקה והארץ מלאה בישובים שהם "לא לימה".

אפשר אולי להבין את המוזיאון הזה על סמך הפתיחות של תושבי המטרופולין המודרני ( הי- כמה מהמסעדות הטובות בעולם נמצאות כאן!) או על סמך מחקרים שמסבירים את הפתיחות שהיתה אז, באותם זמנים עתיקים (זוכרים שסיפרו לנו ששיר השירים הוא לא אירו---קה אלא שירי אהבה לאל או משהו?), או סתם להבין שאפשר גם בלי להסתיר.

אבל מה שקורה היום מפתיע בכל זאת.

 האגודה למלחמה בסרטן ומוזיאון לרקו קוראים לבוא לתערוכה תחת הכותרת

"בואו לגעת באי----ין של המוצ'יקאס"

מוצ'יקאס, כלומר פריטים מתקופת המוצ'ה, המאה השניה עד השביעית באיזור נהר המוצ'ה.




התערוכה מכוונת במפורש להסברת חשיבות הבדיקה המקדימה של גברים למניעת סרטן הא--ים והפרוסטטה.




הכניסה חופשית לאולם המוצגים האיר---ים והכניסה לפי סדר ההגעה.

מעבר לחדשנות המוזיאלית יש כאן תקדים חשוב: בואו לגעת במוצגים!

שימו לב שאנשים בפרו מסתובבים כרגע בכל מקום(!) עם מסיכות ובכל קניון נדרשים להראות חיסון ולחבוש מסיכה איכותית או שתיים פושטיות.

נותר לקוות שמחייבים שימוש בג'ל לפני שנוגעים בג'ניטליה העתיקה ובבית בזמן הבדיקה תמיד מומלץ להשתמש בג'ל מהסוג האחר.


שיבוש המילים ע"י מקפים נעשה לאובת הצניעות והקישור לפייסבוק

יום חמישי, 7 בינואר 2021

בית הקברות באי הנשים



בקצה הדרומי של מפרץ מקסיקו , בשפיץ של קנקון, יש אי קטן.

Isla Mujeres, אי הנשים.

האי כל כך קטן שיש בו עיר אחת ועיריה אחת שמספיקה לכולם.

האי כל כך חביב על ישראלים שאפילו יש בו בית חב"ד והרבי מרוח על פוסטר ענק (וכמובן חנוכיה מכוערת) בדיוק מול הטרמינל של המעבורת. 

בעיקר בקצהו הצפוני  יש חופים יפים ובשאר ההיקף החופים גם חביבים, אבל עם הרבה גלים וסלעים.

הצד הפונה לאוקיינוס עתיר גלים והצד הפונה לקנקון שקט ורגוע כמעט תמיד.

כמובן שהצד הצפוני בנוי לרוויה בתי מלון בכל מיני רמות.

אבל במרכז האזור, נושק לגדרות בתי המלון וגובל בשוק האמנויות הפופולרי נמצא בית קברות.

וזה מה שיפה.

בית הקברות הקטן (יש עוד אחד) נראה כמו עיר קטנה וצבעונית.

צבעוניות רוויה בסגנון המקסיקני או דהויה מיושן ומשמש...

הרבה מלאכים בגילאים שונים (כולם תינוקות אבל גיל הפסל/יציקה הרבה יותר מזה) והרבה קדושים בכל מיני צבעים.

וכל מצבה היא בית קטן.









הצד השקט של בתי המלון


שיכון ותיקים





אחוזת קבר של משפחת דייגים


שאלתיאל מונטאלבומארין הידוע בכינויו "באבו" מת ב2008
לא הצלחתי להבין את ההקדשה אבל כנראה שהיה חובט בסרטנים (או עכבישים). הכיתוב על המצבה לא ברור...






"בבקשה נקה את הסביבה של המצבה שלך ואסוף את האשפה ואת הכוסות של הזרים" תודה, חורחה טרחו

שלט על הצד הפנימי של הכניסה, כלומר לפני היציאה. תזכורת.

דון אמיליאנו מרטינז פרז היה מוסיקאי וזמר בן האי ש"עם קולו והגיטרה שלו חצה גבולות".
כיאה לבן אי החשוד כמחבוא לאוצרות של פירטים הוא אמר "הייתי רוצה תיבת אוצרות מלאה, אבל לא מלאה בזהב אלא בשירים"




קצת אמנות רחוב








 





למה "אי הנשים"?

בפינה הדרומית של האי, ממש בפינה, יש אתר ארכיאולוגי שהיה מקדש לאלה איצ'ל. השמועה אומרת שפעם שלט באי שבט נשים.

הרבה לפני שהגיעו התיירים.

הנה הקצה הדרומי ועליו האתר הארכיאולוגי




שקיעה מוזהבת לכיוון קנקון

זריחה מצד שני



שבת בבוקר. רק בלימה.

 זה התחיל עם נשר על הגג ממול. מנסה לפתוח שקית זבל שהצליח לצוד ברחוב המשיך במסע ארוך בפקק הנצחי (כנראה) למרכז העיר עד שהגענו לצ'יינה טאון...