בקצה הדרומי של מפרץ מקסיקו , בשפיץ של קנקון, יש אי קטן.
האי כל כך קטן שיש בו עיר אחת ועיריה אחת שמספיקה לכולם.
האי כל כך חביב על ישראלים שאפילו יש בו בית חב"ד והרבי מרוח על פוסטר ענק (וכמובן חנוכיה מכוערת) בדיוק מול הטרמינל של המעבורת.
בעיקר בקצהו הצפוני יש חופים יפים ובשאר ההיקף החופים גם חביבים, אבל עם הרבה גלים וסלעים.
הצד הפונה לאוקיינוס עתיר גלים והצד הפונה לקנקון שקט ורגוע כמעט תמיד.
כמובן שהצד הצפוני בנוי לרוויה בתי מלון בכל מיני רמות.
אבל במרכז האזור, נושק לגדרות בתי המלון וגובל בשוק האמנויות הפופולרי נמצא בית קברות.
וזה מה שיפה.
בית הקברות הקטן (יש עוד אחד) נראה כמו עיר קטנה וצבעונית.
צבעוניות רוויה בסגנון המקסיקני או דהויה מיושן ומשמש...
הרבה מלאכים בגילאים שונים (כולם תינוקות אבל גיל הפסל/יציקה הרבה יותר מזה) והרבה קדושים בכל מיני צבעים.
וכל מצבה היא בית קטן.
למה "אי הנשים"?
בפינה הדרומית של האי, ממש בפינה, יש אתר ארכיאולוגי שהיה מקדש לאלה איצ'ל. השמועה אומרת שפעם שלט באי שבט נשים.
הרבה לפני שהגיעו התיירים.
הנה הקצה הדרומי ועליו האתר הארכיאולוגי
שקיעה מוזהבת לכיוון קנקון
